פרסומים

חוזר לקוחות | חדלות פרעון |יוני 2018

 תל-אביב, ‏5 ביוני 2018

מחלקת חברות, מיזוגים ורכישות – חוזר לקוחות – יוני 2018

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018

בחודש מרס 2018 אישרה הכנסת את חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"). החוק צפוי להיכנס לתוקף ביום 15 בספטמבר 2019, עם חלוף שמונה עשר (18) חודשים מיום פרסומו ברשומות (להלן: "יום התחילה"). החוק עורך רפורמה מקיפה בתחום חדלות הפירעון במטרה לספק לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום זה. החוק מבקש ליצור קודיפיקציה של דיני חדלות הפירעון ולהסדיר באופן מקיף ושלם את כלל דיני חדלות הפירעון של יחידים ותאגידים. על מנת לתת מענה לצורך באחידות הדין מחד ולהסדרים ייחודיים במקרים המתאימים מאידך, החוק יוצר מסגרת חקיקתית הכוללת את שני סוגי החייבים – יחידים ותאגידים, אשר בה נקבעו לצד הסוגיות המשותפות לשני סוגי החייבים גם הסדרים העוסקים בהיבטים הייחודים הנוגעים לכל אחד מהם. חוזר זה מבקש לסקור את ההוראות העיקריות של החוק לעניין חדלות פירעון של תאגידים.

להורדת החוזר כקובץ PDF לחץ כאן

  1. רקע לחקיקת החוק

1.1 דיני חדלות הפירעון נדרשים ככלל לקבוע הסדרים המאזנים בין אינטרסים שונים (אינטרס החייבים, אינטרסהנושים ואף אינטרס הציבור בכללותו) ועליהם ליצור מערכת של תמריצים אשר יסייעו ליחידים ותאגידים לפרוע את חובותיהם ולפתוח פרק חדש בפעילותם. לשם כך, נדרש הסדר רגולטורי מקיף, אחיד ועדכני המקנה וודאות ומתאים לסביבה הכלכלית בה הינו פועל. מנגד, דיני חדלות הפירעון הקיימים כיום בישראל מבוססים על פקודות מנדטוריות ארכאיות (פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ("פקודת פשיטת רגל") ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ("פקודת החברות")) אשר לגישת המחוקק אינן משיגות מטרות אלו. בנוסף, הליכי הבראת חברות מוסדרים כיום בנפרד במסגרת חוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות").

1.2 במהלך השנים בוצעו אומנם מספר תיקונים בחקיקה הישראלית בתחום חדלות הפירעון, כדוגמת תיקוני חקיקה הנוגעים להסדרי חוב (תיקונים 18 ו-19 לחוק החברות), אולם אלה היו בבחינת תיקונים נקודתיים בלבד. כפועל יוצא, הדבר הביא לצורך בהשלמת החוסר החקיקתי בתחום באמצעות פסיקת בתי המשפט, וזאת בהיעדר הסדרה כוללת ושיטתית של התחום.

1.3 החוק מבקש אפוא לערוך רפורמה מקיפה בתחום חדלות הפירעון במטרה לספק לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום זה. החוק יוצר לראשונה קודיפיקציה של דיני חדלות פירעון באמצעות הסדרה מקיפה ושלמה של כלל דיני חדלות פירעון של יחידים ושל תאגידים תחת "קורת גג אחת", תוך ביטול הפקודות הישנות (פקודת פשיטת הרגל בוטלה כמעט לחלוטין וכן בוטלו הסעיפים בפקודת החברות העוסקים בחדלות פירעון ופירוק חברות) וההסדרים הקיימים כיום בנושא בקשות הבראה, הקפאת הליכים והסדרי חוב במסגרת חוק החברות.[1]

2. מטרות החוק

החוק נועד להשיג שלוש מטרות עיקריות. ראשית, החוק מבקש להביא לשיקומו הכלכלי של החייב כערך מרכזי בשים לב, בין היתר, לטובת הנושים, לתועלת המשק בכללותו ולקידום ערכים נוספים. כך למשל, שיקום כלכלי של תאגיד המצוי בקשיים והמשך פעילותו במשק עשוי להבטיח את שימורו של מקור פרנסה לעובדים וספקים ובכך להגדיל את הרווחה המצרפית. שנית, מטרת החוק היא להגדיל את שיעור החוב שייפרע לנושים, המהווים את אוכלוסיית הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות פירעון. לפיכך, תכלית ההסדרים הינה להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין ככל האפשר את הפגיעה שתיגרם לנושים כתוצאה מהליכי חדלות הפירעון. שלישית, מטרת החוק הינה הגברת הוודאות ויציבות הדין בתחום חדלות הפירעון והפחתת הבירוקרטיה הקיימת. זאת, לנוכח העובדה שהמסגרת החקיקתית הקודמת הייתה מיושנת ולקתה בחסרים רבים ומשכך הצריכה הסתמכות על "תורה שבעל פה" ופרקטיקות מקובלות שנוצרו בתחום.

3. הגדרה חדשה למונח ״חדלות פירעון״

3.1 פסיקת בתי המשפט בישראל בתחום חדלות הפירעון הכירה לאורך השנים במבחן התזרימי ובמבחן המאזני כמבחנים קבילים להוכחת חדלות פירעון של תאגיד. ככלל, המבחן התזרימי מתמקד בשאלה האם מסוגלת החברה לקיים את התחייבויותיה בהגיע מועד קיומן. מבחן זה מתמקד ביכולת הפירעון של החברה בנקודות הזמן בהן נדרש פירעון חובותיה. מבחן זה אינו נדרש לבחינת שווי נכסי החברה ברגע נתון ומשכך הינו מתאפיין בוודאות גבוהה יותר מזו של המבחן המאזני. מנגד, המבחן המאזני בודק את מצבו הכלכלי של החייב באופן כולל ומקיף, תוך בחינת סך נכסיו של החייב אל מול סך התחייבויותיו. בכך מאפשר המבחן המאזני הצגת תמונה מלאה יותר בדבר מצבו הכלכלי של החייב. בד בבד, מבחן זה הינו מורכב יותר ליישום מן המבחן התזרימי ובעל רמת וודאות נמוכה יותר, היות והינו מצריך לרוב התבססות על הערכות שווי כלכליות מורכבות. הדין הקיים לא הכריע בין שני המבחנים לצורך ההחלטה בדבר חדלות פירעון של תאגיד. כן יצוין בתמצית, כי בפועל, אף תחת הדין הקיים, עשוי הפער בין המבחן התזרימי למבחן המאזני להצטמצם לאור אופן היישום של המבחן התזרימי על ידי בתי המשפט, וזאת בפרט כאשר המבחן התזרימי נבחן גם בהתייחס למועדי פירעון חוב עתידיים[2].

3.2 המבחן שנקבע בחוק לחדלות פירעון נשען על מבחן דואלי תזרימי ומאזני של מצבו הכלכלי של החייב. החוק קובע כי חדלות פירעון הינה: ״מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו" (ההדגשות אינן במקור). דהיינו, בהתאם להגדרה הקבועה בחוק חדלות פירעונה של חברה יכולה להיקבע, בין אם על פי המבחן התזרימי ובין אם על פי המבחן המאזני. גישה זו משקפת סטייה מהותית מנוסח ההגדרה המקורית שנכללה בהצעת החוק אשר אימצה את המבחן התזרימי בלבד. בדברי ההסבר להצעת החוק צוין בהקשר זה כי "החוק המוצע מאמץ את המבחן התזרימי וקובע כי חדל פירעון הוא מי שאינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. בכך זונחת הצעת החוק את המבחן המאזני הקיים". על אף זאת, בסופו של תהליך החקיקה קבע המחוקק כי חדלות פירעון נבחנת גם על פי המבחן המאזני, כלומר שני המבחנים – המבחן התזרימי והמבחן המאזני, הינם רלוונטיים לצורך זה.[3]

3.3 עם זאת, נראה כי לשונו של החוק עשויה עדיין להותיר קושי פרשני מסוים באשר לאופן היישום בפועל של המבחנים, היות ועל פי לשונו הדווקנית של הגדרת חדלות פירעון (העושה שימוש בתיבה "או") שני המבחנים אינם מצטברים[4] כי אם חלופיים ונראה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הכוונה שהשתקפה בהליך החקיקתי לפיה יש להביא בחשבון את המבחן המאזני לצד המבחן התזרימי במסגרת בחינת קיומה של חדלות פירעון. בהקשר זה צוין לאחרונה באמרת אגב בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת אור סיטי נדל"ן, כי לאור לשון החוק בחינת חדלות פירעונו של חייב או תאגיד, יכולה להתבצע לכאורה באמצעות אחד המבחנים בלבד, ולא בשילובם. עם זאת, באותו מקרה בית המשפט לא נדרש להכריע בסוגיה זו שנותרה כאמרת אגב במסגרת פסק הדין האמור[5] ואולם נראה כי בתי המשפט עוד יידרשו להכריע בסוגיה זו בעתיד.

4.מסלול אחיד בפתיחת הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד

4.1 על פי הדין הקיים, הליכי פירוק והליכי הבראה של תאגיד נפתחים בשני מסלולים נפרדים אשר מוסדרים בחקיקה נפרדת: הליכי שיקום כלכלי מוסדרים בחוק החברות ואילו הליכי פירוק מוסדרים בפקודת החברות. בהתאם לכך, לבחירה לפתוח בהליך הבראה או בהליך פירוק עשויה הייתה להיות השפעה רבה על אופן הטיפול בחדלות הפירעון של התאגיד.

4.2 החוק מבקש לנטרל השפעה זאת וקובע כי הליכי חדלות פירעון יחלו במסגרת הליך מאוחד שבו ייקבע תחילה האם התאגיד הינו חדל פירעון.[6] רק לאחר הכרעה מקדמית זו, יחליט בית המשפט על הדרך הטיפול הנכונה בחדלות הפירעון של התאגיד, קרי: הליכי שיקום או הליכי פירוק. כפועל יוצא, בניגוד לדין הקיים, תחת ההסדר החקיקתי החדש, נושה אינו יכול עוד להגיש בקשה לפירוק חברה אלא אך ורק בקשה לצו פתיחת הליכים, כאשר בית המשפט הוא שיכריע האם לאשר בנסיבות העניין הליכי שיקום או הליכי פירוק של החברה.

4.3 הגורמים הזכאים להגיש לבית המשפט בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד, הינם התאגיד עצמו, נושה של התאגיד והיועץ המשפטי לממשלה.

4.4 תאגיד רשאי להגיש בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון כאשר הינו נמצא בחדלות פירעון או כאשר הצו יסייע למנוע את חדלות פירעונו וסך חובותיו עולה על 25,000 ש"ח. במסגרת בקשה כאמור, רשאי התאגיד לבקש מבית המשפט להורות על הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי ולצורך כך יהיה עליו לצרף מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי ולפרט את האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלתו.

4.5 נושה של תאגיד רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון אם התאגיד נמצא בחדלות פירעון, כאשר הוכחת חדלות פירעון יכולה להיעשות תוך שימוש באחת מן החזקות המפורטות להלן.

4.5.1 חזקות חדלות פירעון

בחוק נקבעו מספר חזקות אשר בהתקיים אחת מהן קמה חזקה (הניתנת לסתירה על ידי התאגיד) כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון:

4.5.1.1 דרישה לתשלום חוב בסך העולה על 75,000 ש"ח אשר מתקיים לגביה האמור להלן: (א) נמסרה לתאגיד על ידי הנושה (ובה ציין הנושה כי אם לא ישולם החוב במועד הנקוב בכוונתו להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים) ואשר לא שולמה בתוך 30 ימים, וזאת כאשר אין מחלוקת בתום לב על החוב וכן אין לתאגיד זכות קיזוז או עילה אחרת המצדיקה את אי תשלום החוב; ו-(ב) בקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים הוגשה בתוך שלושה חודשים ממועד מסירת דרישת התשלום לתאגיד.

4.5.1.2 מינוי כונס נכסים לכלל נכסי התאגיד או למרביתם.

4.5.1.3 חוב שסכומו עולה על 75,000 ש"ח, אשר הומצאה לגביו אזהרה או דרישת תשלום ביחס להליכי הוצאה לפועל או גביה מסוימים, לא שולם במהלך התקופה שנקצבה לכך באזהרה או בדרישה האמורה.

4.5.1.4 אי קיום פסק דין אשר ניתן על ידי בית משפט המורה לתאגיד לשלם לנושה מגיש הבקשה סכום העולה על 75,000 ש"ח (או קיום חלקי בלבד באופן שהסכום שלא שולם עולה על הסך הכספי האמור), בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתאגיד או מועד אחר שנקבע בפסק הדין (לפי המאוחר).

4.5.1.5 אי קיום פסק דין של בית הדין לעבודה המורה לתאגיד לשלם לנושה מגיש הבקשה סכום העולה על 10,000 ש"ח (או קיום חלקי בלבד באופן שהסכום שלא שולם עולה על הסך הכספי האמור), בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתאגיד או מועד אחר שנקבע בפסק הדין (לפי המאוחר).

בהתאם לדברי ההסבר לחוק, תכלית החזקות האמורות היא לסייע לנושה להוכיח כי התאגיד חדל פירעון. עם זאת, על מנת למנוע אפשרות של שימוש לרעה בחזקות אלו כאמצעי לחץ לגביה, החוק קובע כי במסגרת בקשה לצו פתיחת ההליכים המתבססת על איזו מן החזקות האמורות, על הנושה לפרט האם נקט בהליכי גביה ואלו הליכים ננקטו, וכן מדוע אין די בהליכי הגביה שננקטו כדי להביא לגביית החוב. כן נקבע כי הנושה רשאי לציין במסגרת בקשתו את העדפתו לעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי.

עם קיום איזו מן החזקות האמורות, מועבר הלכה למעשה נטל ההוכחה לתאגיד להוכיח כי אי תשלום החוב אינו נובע מחדלות פירעונו. בכך מאפשר החוק לתאגיד לסתור את חזקת חדלות הפירעון במידה ועמד בנטל ההוכחה כאמור.

4.5.2 נושה עתידי

4.5.2.1 סוגיה נוספת שהוסדרה על ידי החוק, נוגעת לזכותו של נושה של חוב שטרם הגיע מועד פירעונו (נושה עתידי) להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכי חדלות פירעון. הצעת החוק המקורית כללה מגבלה גורפת אשר לפיה, ככלל, נושה עתידי אינו רשאי להגיש בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון וזאת למעט בנסיבות בהן החייב פועל במטרה להונות את נושיו, להעדיף מי מהם או להבריח את נכסיו. קביעה זו עלתה בקנה אחד עם גישת הצעת החוק בדבר הישענות על המבחן התזרימי כמבחן הבלעדי לצורך הגדרת חדלות פירעון של חייב (ראו סעיף 3.1 לעיל).

4.5.2.2עם זאת, ההסדר שנקבע לבסוף במסגרת החוק משקף מגבלה מעודנת יותר אשר לפיה בנוסף לקיומן של נסיבות חריגות כאמור (פעולה של החייב במטרה להונות את נושיו או לגריעת נכס מנכסיו במטרה להבריחו מנושיו), נושה עתידי יוכל להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים אם החייב לא יוכל לפרוע את החוב, בכפוף לכך שמועד פירעון החוב חל בתוך שישה (6) חודשים ממועד הגשת הבקשה.

4.6 היועץ המשפטי לממשלה

בהתאם לחוק, היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים, אם מצא כי קיים עניין ציבורי בכך ובמקרה זה יחולו על בקשתו הוראות החוק החלות על בקשה לצו פתיחת הליכים אשר הוגשה על ידי נושה.

4.7 החלטת בית המשפט על מתן צו לפתיחת הליכים

4.7.1 בהתאם לחוק, ככלל, אם בית המשפט מצא כי מתקיים איזה מן התנאים האמורים לעיל בעניין הבקשה לצו לפתיחת הליכים עליו להחליט על מתן צו לפתיחת הליכים. עם זאת, בחוק נקבע חריג לכלל האמור, לפיו בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה לצו לפתיחת הליכים במקרה בו מצא כי מתן הצו כשלעצמו יפגע באפשרות להביא לשיקומו הכלכלי של התאגיד. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הפגיעה שעלולה להיווצר בנושים עקב דחיית הבקשה וכן את יכולתו הכלכלית הכוללת של התאגיד. בדברי ההסבר ניתנה דוגמא לחריג זה בדמות מצב בו אי יכולתו של התאגיד לשלם את חובותיו משקפת קושי תזרימי זמני וקצר מועד (במובחן מחדלות פירעון מהותית), אשר בו פתיחת בהליכי חדלות פירעון עשויה דווקא לפגוע באפשרות השיקום של התאגיד.

4.7.2 בהתאם לחוק, החל ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים, פירעון חובות העבר של התאגיד ייעשה אך ורק בהתאם להוראות החוק (כאשר נכסי קופת הנשייה ישמשו באופן בלעדי למטרה זו וכן למימון הוצאות חדלות הפירעון), תיכנס לתוקף הקפאת הליכים נגד התאגיד[7] וכן ימונה על ידי בית המשפט נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון של התאגיד (ראו סעיף 5 להלן).

4.7.3 בנוסף, כפי שצוין לעיל, עם ההחלטה על מתן צו לפתיחת הליכים, על בית המשפט להחליט על הדרך הטיפול הנכונה בחדלות הפירעון של התאגיד, קרי: הליכי שיקום או הליכי פירוק.

4.8 החלטת בית המשפט על הפעלת התאגיד לשם שיקום כלכלי

בהתאם לחוק, על בית המשפט להורות על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי אם שוכנע כי:

4.8.1 קיים סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד;

4.8.2 אין חשש סביר שהפעלת התאגיד תפגע בנושים; ו-

4.8.3 ישנם אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד.

שיקום כלכלי של תאגיד יכול להיעשות באמצעות תכנית לשיקום כלכלי או בדרך של מכירת פעילותו העסקית של התאגיד ללא תכנית כאמור או תוך שילוב ביניהן. במקרה בו הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי יופעל התאגיד לתקופה ביניים של עד תשעה חודשים (כפי שיקבע על ידי בית המשפט). בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו לתקופות נוספות אשר כל אחת מהן אינה עולה על שלושה חודשים וזאת במקרה בו הארכה זו נדרשת לשם הכנת התוכנית לשיקום כלכלי או לשם מכירת פעילותו העסקית של התאגיד.

4.9 החלטה על פירוק התאגיד או על הפעלה זמנית

אם מצא בית המשפט כי לא מתקיים אחד מן התנאים האמורים בסעיף 4.8 לעיל, עליו להורות על פירוק התאגיד. עם זאת, במקרה בו בית המשפט סבור כי ישנם אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד וכי אין חשש סביר שהדבר יפגע בנושים, אולם חסר לו מידע לצורך קבלת ההחלטה בדבר קיומו של סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד, רשאי בית המשפט להורות על המשך הפעלה זמנית של התאגיד. במצב זה, יבקש בית המשפט מן הנאמן אשר ימונה לצורך הליך חדלות הפירעון (ראו סעיף 5 להלן) להגיש לו דוח ראשוני לגבי מצבו הכלכלי של התאגיד, על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע בהתאם לממצאיו אם להורות לנאמן לפעול לשיקום התאגיד או לפירוקו.

5. מינוי הנאמן להליך חדלות הפירעון

5.1 נושא מינוי בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון אינו מוסדר כיום בחקיקה. החוק קובע מנגנון חדש בעניין אופן מינוי נאמן ליישום הליכי חדלות פירעון מתוך רשימת נאמנים הנקבעת חיצונית, אשר מטרתו להבטיח הליכי מינוי אובייקטיביים, שוויוניים ושקופים. זאת, בשונה מן הפרקטיקה הנהוגה כיום בנושא זה לפיה מינוי הנאמן על ידי בית המשפט מבוסס במקרים רבים על הצעות הצדדים המעורבים בהליך (היינו, הנושים והתאגיד בלבד).

5.2 בהתאם למנגנון שנקבע בחוק, ימנה בית המשפט עם מתן הצו לפתיחת הליך חדלות הפירעון, נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון, בין אם לצורך הפעלת התאגיד על מנת לאפשר את קיומו כעסק פעיל ופעולה לשיקומו הכלכלי ובין אם לצורך פירוקו. עם מינוי הנאמן יוקנו לו הסמכויות הנתונות לאורגנים ולנושאי המשרה של התאגיד והוא ישתמש בהן במידה הדרושה לשם מילוי תפקידו. כמו כן, יוקנו לנאמן סמכויות נוספות (אשר הפעלתן תיעשה באישור בית המשפט) הנוגעות בעיקרן לניהול הליכים משפטיים של התאגיד, פירעון חוב עבר לסוג נושים מסוימים והגעה לפשרה עם נושה או חייב של התאגיד שהינה בעלת השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשיה.

5.3 מינוי הנאמן ייעשה מתוך רשימת מועמדים אשר תגובש על ידי וועדה ציבורית[8] בהתאם לקריטריונים אובייקטיביים ("רשימת הנאמנים"). לצורך כך, הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ("הממונה")[9] ימליץ לבית המשפט על מספר מועמדים (בין שלושה לחמישה) לתפקיד הנאמן מתוך רשימת הנאמנים, על פי אמות מידה שוויוניות אותן יגבש ויפרסם.

5.4 עם זאת, החוק מאפשר לתאגיד ולכל נושה להציע לבית המשפט מועמדים נוספים לתפקיד הנאמן מתוך רשימת הנאמנים. אפשרות זו נוספה על בסיס ההשקפה כי מינוי נאמן המקובל על הצדדים להליך (כל עוד הינו כלול ברשימת הנאמנים) יכול לשפר את סיכויי הצלחתו של ההליך. עם זאת, החוק מוסיף וקובע כי אם בחר לבסוף בית המשפט למנות נאמן אשר לא הומלץ על ידי הממונה יהיה עליו להתייחס לכך בהחלטתו.

5.5 כמו כן, על אף שככלל נקודת המוצא של החוק הינה כי הנאמן להליך חדלות הפירעון הינו חיצוני לתאגיד, החוק מאפשר לבית המשפט למנות, במקרים מסוימים, נושא משרה בתאגיד כנאמן להליך גם אם אינו כלול ברשימת הנאמנים, אם שוכנע, לאחר שנתן לנושים הזדמנות לטעון את טענותיהם, כי יהיה בכך כדי לסייע להליכי חדלות הפירעון וכי אין בכך כדי לפגוע בנושים ובמקרה כזה ימנה בית המשפט נאמן נוסף מתוך רשימת הנאמנים.

6. תכנית לשיקום כלכלי של תאגיד

6.1 החוק כולל קשת רחבה של הוראות בנוגע לתאגיד אשר בית המשפט הורה על הפעלתו לשם שיקומו הכלכלי, החל מאופן הפעלת עסקי התאגיד על ידי הנאמן ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים על מנת לאפשר את המשך קיומו כעסק פעיל עד לשיקומו הכלכלי (בכלל זאת, קבלת אשראי חדש, הטיפול בחוזים קיימים והספקת שירותים ומצרכים חיוניים ביחס לתאגיד בהפעלה), המשך באופן גיבוש והכנת ההצעה לתכנית לשיקומו הכלכלי של התאגיד וכלה בהליכי אישור התכנית האמורה.

6.2 החוק קובע כי על הנאמן להכין תכנית לשיקום כלכלי ולהביא לאישורה בידי הנושים, בידי בעלי המניות ככל שאישורם נדרש, ובידי בית המשפט. על ההצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינה ובכלל זאת להתייחס לדרך המוצעת להמשך הפעילות העסקית של התאגיד, לרבות ארגון מחדש של מבנה התאגיד, מיזוגו או פיצולו; לתמורה המוצעת לכל אחד מסוגי הנושים והוויתור על זכויות שיידרשו מהם בהשוואה לחלופת פירוק וכן לחלופות לתכנית השיקום; לזכויות התאגידיות שייוותרו, אם בכלל, במסגרת התכנית המוצעת בידי חברי התאגיד (בפרט בעל שליטה), תוך פירוט ערכן והתמורה שניתנה בעדן; וכן לערך הכלכלי המשוער של הוראה בדבר פטור מאחריות נושאי משרה ובעלי עניין בתאגיד (ככל שפטור זה כלול בהצעה).

6.3 בהתאם לחוק הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי תובא לאישור אספות סוג של הנושים. כמו כן, במקרה בו קיים ערך שיורי חיובי לתאגיד על פי החוק (היינו, סך הנכסים של התאגיד עולה על סך חובותיו וכן התמורה המוצעת לנושים שווה למלוא סכום הנשיה) תובא ההצעה אף לאישור חברי התאגיד, היות ובמצב כזה ייחשבו גם חברי התאגיד לבעלי עניין בתוכנית. לצורך הסיווג לאספות סוג בהתאם ל"מבחן האינטרסים" (ככל שנדרש) מתייחס החוק ל-"קבוצת נושים או חברי תאגיד שהינם בעלי עניין משותף בנוגע לתוכנית לשיקום כלכלי, המובחן באופן מהותי מעניינם של יתר הנושים או חברי התאגיד (לפי העניין) ומצדיק קיום אסיפה נפרדת". החלוקה לאספות סוג נועדה לאפשר לכל קבוצת בעלי עניין להביע את עמדתה ביחס להסדר המוצע, תוך שמירה על האינטרסים הייחודיים שלה. כן יצוין, כי הנוסח הסופי שנקבע בחוק למבחן האינטרסים מותיר לבית המשפט מרחב מסוים של שיקול דעת, בבואו להחליט על אופן יישום "מבחן האינטרסים" והאם אכן נדרש לקיים אסיפות סוג נפרדות לצורך אישור ההצעה.

הצעה לתכנית לשיקום כלכלי טעונה אישור בכל אחת מאסיפות הסוג כאמור של רוב המצביעים באותה אסיפה (למעט נמנעים), המחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה של כלל המצביעים באותה אסיפה. לאחר אישור ההצעה לתוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד תובא ההצעה על ידי הנאמן לאישור סופי של בית המשפט. עוד קובע החוק כי במסגרת השיקולים הנבחנים על ידי בית המשפט בעת אישור התכנית לשיקום כלכלי עליו לבחון, בין היתר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך לצד שיקולים נוספים אותם הינו רשאי לשקול, לרבות שיקולים הנוגעים לעובדי התאגיד או לטובת הציבור בכללותו.

6.4 בנוסף, החוק עוסק בנושא אישור בית המשפט לתכנית לשיקום כלכלי בהיעדר הרוב הנדרש בכל אחת מאספות הסוג (מנגנון "cramdown"). על פי החוק, רשאי בית המשפט לאשר הצעה לתכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה בכל אחת מאספות הסוג ברוב הדרוש, וזאת אם שוכנע, במידת הצורך על יסוד הערכת שווי של התאגיד שהגיש המומחה או מטעם הצדדים הנוגעים לעניין, כי ההצעה הוגנת וצודקת ביחס לכל נושה או חבר התאגיד באסיפת הסוג שלא אישרה אותה, וזאת בכפוף לקיום התנאים שנקבעו בחוק.

7. שינויים בסדרי הנשייה וחלוקת הכספים

7.1 אחד מן השינויים המשמעותיים שבוצעו במסגרת החוק נוגע לסדרי הנשייה ואופן חלוקת הכספים בהליכי חדלות הפירעון. החוק קובע את סדר הפירעון לפיו יחולקו ככלל נכסי קופת הנשייה וזאת בהתאם למדרג נשייתי המורכב משבע קטגוריות הנשייה הבאות (בהתאם לסדר העדיפות להלן):

7.1.1 חובות מובטחים (בנטרול ריבית פיגורים הנצברת ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים);

7.1.2 הוצאות הליכי חדלות הפירעון;

7.1.3 חובות בדין קדימה;

7.1.4 חובות המובטחים בשעבוד צף;

7.1.5 חובות כלליים;

7.1.6 ריבית נוספת; ו-

7.1.7 חובות דחויים.

בכל דרגת פירעון יפרעו החובות לכלל הנושים באותה דרגה בשיעור שווה לפי סכומיהם וללא כל העדפה. עם זאת, החוק מוסיף וקובע כי במקרה בו אושרה לגבי חייב שהינו תאגיד תכנית לשיקום כלכלי תבוצע החלוקה לפי הוראותיה.

7.2 השינויים שבוצעו על פי החוק באופן חלוקת הנכסים במדרג הנשייתי משקפים את המגמה לחיזוק מעמדם של הנושים הלא מובטחים והגדלת חלקם בקופת הנשייה של התאגיד חדל הפירעון, וזאת באמצעות צמצום מסוים של קטגוריית החובות בדין קדימה (בכל הנוגע לרשויות שלטוניות) והעברת חלק מן העדיפות הניתנת כיום לבעלי שעבוד צף לטובת קבוצת הנושים הכלליים (המורכבת לרוב מספקים ולקוחות) שאינם מחזיקים בביטחונות, כמפורט להלן.

7.3 נושים מובטחים

7.3.1 אחד מן החידושים שנוספו במסגרת החוק נוגע לאופן סיווג ריבית הפיגורים הנצברת על חוב מובטח. על פי הדין הקיים, ריבית זו מסווגת בקטגוריית החובות המובטחים ללא קיומה של מגבלה כלשהי בנושא, כך שבפועל ריבית וקנסות פיגורים הנצברים על חובות מובטחים נוגסים הלכה למעשה בנכס המשועבד באופן שאינו מותיר דבר לנושים הכלליים. החוק משנה את ההסדר הנוכחי וקובע כי ריבית פיגורים שנוספה לחוב המובטח ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים לא תיחשב עוד כחלק מן החוב המובטח, אלא תיכלל בקטגוריית הריבית הנוספת (דהיינו, אף לאחר קבוצת החובות הכלליים, ראו סעיף 7.7 להלן). בכך מביא החוק לצמצום מסוים של הפער הקיים בין קבוצת הנושים המובטחים לקבוצת הנושים הכלליים בכל הנוגע לעניין ריבית הפיגורים על חובותיהם. מנגד, הריבית הבסיסית והפרשי ההצמדה שנוספו לחוב המובטח עד למועד פירעונו בפועל ימשיכו להיכלל בקטגוריית החובות המובטחים.

7.3.2 במקרה בו סכום התמורה המתקבלת ממימוש הנכס המשועבד הינו נמוך מסכום החוב המובטח, תיכלל יתרת החוב המובטח שלא נפרעה בקבוצת החובות הלא מובטחים של החייב. מנגד, במקרה בו פחת סכום החוב המובטח מן התמורה שהתקבלה ממימוש הנכס המשועבד, יהווה ההפרש חלק מנכסי קופת הנשייה לשם פירעון יתרת החובות.

7.4 חובות בדין קדימה

7.4.1 החוק מצמצם את העדיפות שניתנה לרשויות שלטוניות לגבי חובות שונים כלפיהם שתשלומם נפרס[10] על פי הסדר פריסה שנחתם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים וזאת ביחס לחובות הבאים: חוב מס לרשות המיסים, דמי ביטוח כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, דמי ביטוח בריאות כמשמעותם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, או חוב ארנונה כמשמעותו בפקודת העיריות [נוסח חדש] לרשות מקומית. בהתאם לחוק, דין הקדימה לגבי חובות אלה יחול על סכום קרן החוב בלבד ויהיה מוגבל לחיובים שנוצרו בתקופה של שלוש שנים לכל היותר מתוך הסדר הפריסה, כאשר במקרה בו חל הסדר הפריסה על חיובים בשל תקופה ארוכה יותר יחול דין הקדימה על חיובים שנוצרו בשלוש שנים, לאו דווקא רצופות, לפי בחירת בעל החוב.

7.4.2 סוג נוסף של חוב בדין קדימה לרשות שלטונית הכלול במסגרת החוק והוגבל אף הוא לסכום קרן החוב בלבד, הינו חוב מס ערך מוסף לרשות המסים שנוצר ב-12 החודשים שקדמו למועד מתן הצו לפתיחת הליכים.

7.4.3 בנוסף, קטגוריית החובות בדין קדימה כוללת, בין היתר, גם סכומים שנוכו במקור וטרם הועברו לרשות המסים ולמוסד לביטוח לאומי וכן חוב בשל שכר עבודה אשר מגיע לעובד בעד התקופה הקודמת להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובגין פיצויי פיטורים, בכפוף לתקרה ולניכויים שנקבעו בחוק.

7.4.4 כן נקבע בחוק, כי במקרה בו נכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים אינם מספיקים לשם פירעון החובות בדין קדימה, יפרעו חובות אלו מהנכסים עליהם חל השעבוד הצף.

7.5 שעבוד צף

7.5.1 ראשית, החוק קובע כי עד לסיום הליכי חדלות הפירעון יחול השעבוד הצף רק על נכסים של החייב במועד מתן הצו לפתיחת הליכים וכן על התמורה בעד נכסים אלו או על נכסים חלופיים להם הניתנים לזיהוי או לעקיבה. בהתאם לדברי ההסבר תכליתה של הוראה זו הינה להביא לכך שהערך המוסף אשר ייווצר בעת הפעלת התאגיד (ככל שייווצר כזה) יחולק בין כלל הנושים. דהיינו, מטרתה של ההוראה הינה להבטיח כי שווי השעבוד הצף לא יעלה על שווי הנכסים במועד מתן הצו לפתיחת הליכים. מגבלה זו לא תחול לאחר סיום הליכי חדלות הפירעון (ככל שהשעבוד הצף יהיה עוד בתוקף באותה עת).

7.5.2 שנית, החוק קובע כי נושה המובטח בשעבוד צף רשאי להיפרע את החוב המובטח מנכסי השעבוד הצף בסכום שלא יעלה על 75% מהתמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף[11] (״תקרת השעבוד״), כאשר יתרת השווי של נכסי השעבוד הצף העולה על תקרת השעבוד תשמש לפירעון החובות הכלליים[12]. כן נקבע, כי במקרה בו סכום התמורה המתקבלת ממימוש הנכסים המשועבדים הינו נמוך מסכום החוב המובטח, תיכלל יתרת החוב המובטח שלא נפרעה בקבוצת החובות הלא מובטחים של החייב. יצוין עם זאת, כי על פי הוראות המעבר של החוק, ההוראות בדבר מגבלת תקרת השעבוד לא יחולו על שעבוד צף שנרשם קודם ליום התחילה (היינו, לפני ה-15.9.2019)[13], וזאת בהתקיים אחד מן התנאים הבאים:

7.5.2.1השעבוד הצף ניתן, בין השאר, כערובה להבטחת פירעונו של חוב בשל אשראי שניתן לפני יום התחילה (ובלבד שמועד הפירעון או שיעור הריבית לא שונה לאחר יום התחילה);

7.5.2.2 הליכי חדלות הפירעון נפתחו לא יאוחר מתום שמונה עשרה (18) חודשים מיום התחילה.

7.6 חובות כלליים

חובות כלליים הינם חובות שאינם חובות מובטחים, חובות בדין קדימה או חובות דחויים[14]. בנוסף, קטגוריה זו כוללת גם הפרשי הצמדה שנוספו לפי דין או הסכם עד למועד הפירעון בפועל וכן ריבית בסיסית[15] שנוספה לפי דין או הסכם עד למועד מתן הצו לפתיחת הליכים וללא ריבית פיגורים[16]. כן נקבע, כי במקרה בו לא נקבעו הפרשי הצמדה או ריבית בסיסית לפי דין או הסכם, ייווספו לחובות הכלליים הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

7.7 ריבית נוספת

החוק קובע הסדר חדש לעניין הריבית שנוספה לכל חובות העבר של החייב (למעט קבוצת החובות הדחויים) ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועד לפירעונם, המסווגת במסגרת קטגוריית חובות חדשה ונפרדת. קטגוריה זו כוללת בנוסף גם:

7.7.1 ריבית פיגורים הנצברת על חוב מובטח ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועד מועד הפירעון בפועל (כאמור לעיל, ריבית זו אינה נחשב עוד כחלק מן החוב המובטח).

7.7.2 ריבית שנוספה לחובות מובטחים ולא ניתן לפרוע אותה מן הנכסים המשועבדים.

7.7.3 ריבית פיגורים שנוספה לחובות כלליים.

בטבלה להלן מוצגת תמצית הוראות ההסדר החדש תחת החוק לעניין אופן סיווג הריבית והפרשי ההצמדה לקטגוריות הנשייה השונות:

חוב מובטח חוב כללי
עד מתן הצו לפתיחת הליכים ממתן הצו לפתיחת הליכים ועד מועד הפירעון בפועל עד מתן הצו לפתיחת הליכים ממתן הצו לפתיחת הליכים ועד מועד הפירעון בפועל
ריבית בסיסית תיחשב כחוב מובטח

עם זאת, ריבית שנוספה לחובות מובטחים אשר לא ניתן לפרוע אותה מן הנכסים המשועבדים תסווג כריבית נוספת

תיחשב כחוב כללי תיחשב כריבית נוספת
הפרשי הצמדה ייחשבו כחוב מובטח ייחשבו כחוב כללי
ריבית פיגורים תיחשב כחוב מובטח תיחשב כריבית נוספת תיחשב כריבית נוספת

בהתאם לחוק תיפרע הריבית הנוספת בסדר עדיפות הבא: תחילה, ריביות בשיעור לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ולאחר מכן יתרת הריבית שנותרה אחרי הפירעון לעיל.

7.8 זכויות עיכבון וקיזוז

7.8.1 החוק מעגן את ההסדר שנקבע בפסיקה לעניין מעמדה של זכות עיכבון בהליכי חדלות פירעון וקובע כי בעל זכות עיכבון לגבי נכס מנכסי קופת הנשיה, בשל חוב עבר של החייב, יהיה במעמד של נושה מובטח. עוד קובע החוק, כי בית המשפט רשאי להורות לנושה שהינו בעל זכות עיכבון כאמור להעביר את הנכס נשוא העיכבון לנאמן, וזאת במקרה בו בית המשפט הורה על הפעלת התאגיד חדל הפירעון לשם שיקומו הכלכלי וזאת בכפוף לכך שהנכס דרוש לשם מטרה זו וכן שניתנה לנושה הגנה הולמת.

7.8.2 כמו כן, בדומה למצב כיום, החוק קובע כי נושה רשאי לבצע קיזוז ביחס לחובות עבר של הנושה והחייב (אם כי החוק מוסיף את האפשרות לבצע זאת גם ביחס לחוב מותנה), בהתאם לערכם במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, ולהגיש תביעת חוב על היתרה בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, וזאת בהתקיים אחד מאלה: (1) החובות של החייב והנושה כרוכים זה בזה; או (2) נטילת חובות הדדיים וההסתמכות על זכות הקיזוז הן חלק ממהלך עסקיו הרגיל של החייב או הנושה וחוב העבר שהנושה מבקש לקזז נוצר במסגרת עסקיו ההדדיים עם החייב.

7.9 מגבלות על מימוש נכסים משועבדים

החוק קובע מגבלות מסוימות על מימוש נכסים משועבדים לאחר מתן הצו לפתיחת הליכי חדלות פירעון כאשר בית המשפט הורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי. במצב זה, מחייב החוק את הנושה המובטח לקבל את אישור בית המשפט כתנאי למימוש נכס המשועבד בשעבוד קבוע או לגיבושו של שעבוד צף. אישור בית המשפט יינתן במידה ואין בנכס המשועבד או אשר כפוף לשעבוד הצף כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור או במידה והנכס האמור אינו נדרש לשם שיקומו הכלכלי של התאגיד.

8. אחריות דירקטורים ומנהל כללי בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון

8.1 אחריות דירקטור או מנהל כללי שלא פעל לצמצום היקף חדלות הפירעון

8.1.1 החוק עוסק גם בסוגיית אחריות דירקטורים ומנהל כללי בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון, אך טרם החל בהליכים פורמליים בעניין.

8.1.2 החוק קובע כי במקרה בו ידע דירקטור או מנהל כללי או היה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות כי הדירקטור או המנהל הכללי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו. אחריות זו תושת על הדירקטור או המנהל הכללי (לפי הענין), אלא אם הוכיח כי הסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע שלפיו התאגיד אינו נמצא בחדלות פירעון[17].

8.1.3 לצד זאת, החוק קובע חזקה שלפיה דירקטור או מנהל כללי נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון של התאגיד, אם נקט אמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד ופעל על מנת שהתאגיד ינקוט באחד מן האמצעים הבאים:

8.1.3.1 קבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים;

8.1.3.2 ניהול משא ומתן עם נושי התאגיד כדי להגיע עמם להסדר חוב;

8.1.3.3 פתיחה בהליכי חדלות פירעון.

8.1.4 עוד קובע החוק כי חברה אינה רשאית לפטור דירקטור או מנהל כללי מאחריותו לנקוט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון או לקבוע הוראה בתקנונה המאפשרת לשפות דירקטור או מנהל כללי בשל הפרת חובתו לנקוט באמצעים סבירים כאמור.

8.2 ניהול במרמה של נושא משרה

החוק מעגן את ההוראות הקבועות כיום לעניין ניהול עסק בתרמית במסגרת סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, בשינויים מסוימים. בהתאם לחוק, במקרה בו מצא בית משפט כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף ביודעין לניהול התאגיד במרמה (דהיינו, מתוך כוונה לרמות את נושי התאגיד) בתקופה שקדמה למתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן שמונה לצורך הליך חדלות הפירעון או הממונה, לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה וכן לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה מקסימלית של עד 5 שנים. יצוין בהקשר זה, כי האחריות המוסדרת על פי החוק מוגבלת לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהולו בתרמית ומשכך הינה מצומצמת בהיקפה בהשוואה לזו אשר חלה על פי המשטר הנוכחי של פקודת החברות, אשר לפיה רשאי בית המשפט להטיל על נושא המשרה אחריות אישית ללא הגבלה לכלל החבויות של התאגיד.

8.3 תחולת ההוראות על "דירקטור צללים"

בהתאם לחוק, ההוראות האמורות בסעיף 8 זה יחולו גם על "דירקטור צללים", דהיינו על מי שמילא בפועל תפקיד של דירקטור אף אם לא מונה כדין לתפקיד דירקטור

9. הסדר חוב מהותי בחברת איגרות חוב 

9.1 החוק מאמץ ככלל את הוראות תיקונים 18 ו-19 לחוק החברות בנושא אישור הסדר חוב מהותי[18] בחברת איגרות חוב. בהתאם לחוק, כאשר מתקיים משא ומתן בין חברת איגרות חוב ובין בעלי איגרות חוב מסדרה מסוימת לשם גיבוש הסדר חוב מהותי, על הנאמן למחזיקי איגרות החוב חוב (ובהעדרו החברה עצמה) לפנות לבית המשפט, במהלך המשא ומתן, בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לשם בחינת הסדר החוב (להלן: "המומחה"). במסגרת תפקידיו מוטל על המומחה, בין היתר, להגיש סיוע מקצועי בניהול המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב, להכין בהתאם להוראות בית המשפט, חוות דעת לעניין כדאיות הסדר החוב לבעלי איגרות החוב וכן לבחון אם "חלוקה" שביצעה החברה בתקופה שקבע בית המשפט ואשר קדמה למינוי המומחה, מהווה "חלוקה אסורה" בהתאם להוראות חוק החברות.

9.2 על חוות דעת המומחה להתייחס, בין השאר, לחלופות להסדר החוב המוצע ולתמורה שהיו מקבלים בעלי איגרות החוב בכל אחת מהחלופות, ובכלל זה החלופה של פירוק החברה ואפשרות מכירתה או מכירת נכסיה לצד שלישי. בנוסף, במקרה בו בהתאם להסדר המוצע יוותרו מניות בידי מי שהיו בעלי המניות של החברה ערב ההסדר, על חוות דעת המומחה לכלול התייחסות לערכן של מניות אלו (בפרט אלו שיוותרו בידי בעל השליטה בחברה) והתמורה שייתנו בעלי המניות בעדן וכן לאפשרות פירעון אגרות החוב בדרך של הקצאת מניות שיוותרו כאמור לבעלי אגרות החוב או בדרך של מכירתן לצדדים שלישיים. כמו כן, במקרה בו הסדר החוב המוצע כולל פטור מאחריות נושאי משרה או בעל עניין בחברה או אדם אחר, על חוות הדעת להתייחס גם לבחינת השאלה אם פעולות או עסקאות שביצע האדם שלגביו מוצע הפטור מאחריות, בתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לאישור הסדר החוב, מקימות לבעלי איגרות החוב או לחברה עילות תביעה נגדו[19]. כמו כן, על חוות הדעת להתייחס לערך הכלכלי המשוער של הפטור מאחריות, בהתחשב בממצאי הבחינה האמורה ולשיקולים למתן הפטור כאמור.

9.3 כפי שצוין בדברי ההסבר לחוק, ההסדר הקיים בחוק משקף שני שינויים מן הדין הקיים שמטרתם להקנות גמישות מסוימת בצורך במינוי מומחה על ידי בית המשפט ובמועד מינויו. השינוי האחד נוגע לביטול החובה הנוכחית למנות את המומחה מיד עם תחילת המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב המהותי, כאשר הדרישה הנוכחית מחייבת פניה למינוי מומחה כאמור במהלך המשא ומתן. השינוי השני נוגע להרחבת מתחם שיקול הדעת של בית המשפט ביחס לנסיבות שבהן ניתן שלא למנות מומחה (אם סבר בית המשפט כי הדבר אינו נדרש לצורך הגנה על עניינם של בעלי אגרות החוב), לעומת מרחב שיקול הדעת הנוכחי המוקנה לבית המשפט[20] שהינו מוגבל יותר וכפוף לקיומן של נסיבות מיוחדות שבעטיין מינוי המומחה אינו נדרש לשם הגנה על עניינם של בעלי אגרות החוב.

10. משא ומתן מוגן בידי תאגיד מדווח בסמיכות זמנים ל"אזור חדלות הפירעון"

10.1 החוק מסדיר לראשונה את סוגיית ניהול משא ומתן מוגן[21] בידי תאגיד מדווח[22]. מדובר בפרק חדשני המבוסס על המלצות הוועדה לבחינת הסדרי חוב בישראל (ועדת אנדורן) ועל טיוטת חוק הסדרי חובות (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2015 אשר אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה בחודש יולי 2015 ומיישמת את המלצות הוועדה. תכליתו של הפרק היא להקנות תמריצים לתאגיד לבצע הסדר חוב בשלב מוקדם, עוד בטרם התגבשות חדלות הפירעון, במטרה לעצור את ההידרדרות הכלכלית מבעוד מועד לטובת כלל בעלי העניין בתאגיד, על יסוד ההנחה לפיה עריכת הסדר חוב בשלב מוקדם תקנה לתאגיד סיכוי טוב יותר לשיקום כלכלי.

10.2 בהתאם להוראות החוק, תאגיד מדווח רשאי לפתוח במשא ומתן מוגן, בכפוף לכך שדירקטוריון התאגיד אישר כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע (למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב) וכן כי אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים ("אישור הדירקטוריון").

10.3 בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק, על התאגיד למסור הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן וכן העתק מאישור הדירקטוריון לכל הנושים שהוא מעוניין לקבל הגנה מפניהם וכן לממונה ועם מסירת הודעה זו עליו להתחיל באופן מיידי לנהל משא ומתן עם הנושים האמורים.

10.4  בד בבד, החוק קובע את ההגנות שיעמדו לתאגיד המדווח במסגרת משא ומתן מוגן. במסגרת הגנות אלו, נושה שנמסרה לו הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן כאמור לא יהיה רשאי להגיש לבית משפט בקשה להסדר חוב שהציע לאישור בעלי העניין בתאגיד, להעמיד את חובו לפירעון מיידי או להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים. תקופת ההגנות תחל ביחס לכל אחד מן הנושים במועד מסירת ההודעה האמורה לידיו ומשכה לא יעלה על שישה (6) חודשים ממועד אישור הדירקטוריון.

10.5 עם זאת, במקרה בו התקיימה או קיימת עילה להעמדת חוב לפירעון מיידי, תסתיים תקופת ההגנות לגבי כל הנושים, במועד המאוחר מבין יום אישור הדירקטוריון או חלוף ארבעים וחמש (45) ימים ממועד מסירת ההודעה על קיום העילה לתאגיד המדווח. כמו כן, תקופת ההגנות תפקע במקרה בו לא שילם התאגיד המדווח חוב שאינו שנוי במחלוקת בתום לב במועדו. בנוסף נקבעו בחוק הוראות בעניין מתן האפשרות לנושה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעדים במקרים מסוימים בנוגע להסרת ההגנות האמורות במקרה של פגיעה מהותית באותו נושה (כגון: חשש ממשי לפגיעה בשווי הנכס המשועבד לטובת אותו נושה).

10.6 בנוסף, החוק קובע כי עם מתן הודעת התאגיד המדווח על פתיחת משא ומתן מוגן ימנו הנושים נציג מטעמם לשם ניהול המשא ומתן אשר יהיה משקיף מטעמם בישיבות הדירקטוריון של התאגיד וועדותיו ויהיה זכאי לקבל מידע הנוגע לכך (למעט נוכחות בישיבות העוסקות בגיבוש עמדת התאגיד לגבי המשא ומתן המוגן וקבלת מידע בקשר לכך). כן הוקנתה לנציג הנושים זכות לקבלת מידע מן התאגיד בנוגע לחלוקה לחברי התאגיד, עסקה חריגה ועסקאות בעלי עניין על פי סעיף 270 לחוק החברות, זמן סביר לפני קבלת החלטה בעניינים אלו. יצוין בהקשר זה, כי החוק אינו מקנה לנציג הנושים את היכולת למנוע קבלת החלטות בנושאים האמורים או את ביצוען של פעולות אחרות אף אם הינו סבור שאינן עולות בקנה אחד עם טובת התאגיד או שהינן עלולות לפגוע בנושים, ובמקרה כאמור על הנציג לדווח על כך לנושים בצירוף חוות דעתו לעניין הפגיעה הפוטנציאלית ודרכי הפעולה האפשריות של הנושים.

10.7 החוק קובע, כי ההוראות בעניין משא ומתן מוגן יעמדו בתוקפן לתקופה קצובה של 4 שנים מיום התחילה (דהיינו, עד ליום 15.9.2023) וכן כי הן ימשיכו לחול על משא ומתן מוגן שטרם הסתיים במהלך תקופה זו, גם לאחריה.

11. תיקון עקיף לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 ("חוק ניירות ערך")

11.1 במסגרת החוק, נכללו מספר תיקונים עקיפים להוראות חוק ניירות ערך, הכוללים, בין היתר, תיקונים הנובעים מן התפישה המשתקפת בדברי ההסבר שלפיה מחזיקי תעודות התחייבות ממעטים ככלל לפתוח בהליכי חדלות פירעון. כפועל יוצא, הדבר מביא לכך שמרבית ההליכים המתקיימים בין מחזיקי תעודות התחייבות לבין החברות המנפיקות מתנהלים מחוץ לכותלי בית המשפט, ללא שחלות ההגנות המוסדרות על פי החוק. בהתאם לכך, החוק כולל מספר תיקונים המטילים חובה אקטיבית על הנאמן לנקוט בפעולות בקרות אירועים מסוימים, כמפורט להלן.

11.2 כך לדוגמא, החוק קובע כי במקרה בו חלפו 45 ימים מהמועד שנקבע לתשלום קרן או ריבית בהתאם לתנאי תעודות ההתחייבות ללא שבוצע התשלום, על הנאמן למחזיקי תעודות התחייבות מוטלת החובה להגיש לבית המשפט בקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון לגבי המנפיק, וזאת אלא אם התנגדו לכך רוב מקרב מחזיקי תעודות ההתחייבות המחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מערך הקרן או הריבית שלא שולמה כאמור (במקרה כאמור או במקרה בו דחה בית המשפט את בקשת הנאמן, על הנאמן יהיה לשוב ולבחון את עמדת מחזיקי תעודות התחייבות לעניין הגשת הבקשה אחת ל-60 ימים לפחות). כן נקבע בחוק, כי במקרה בו התקיימה לדעת הנאמן עילה מעילות ההעמדה לפירעון מיידי או למימוש בטוחות שהועמדו להבטחת התחייבויות המנפיק כלפי מחזיקי תעודות ההתחייבות, מוטלת על הנאמן החובה לכנס אסיפת מחזיקים אשר סדר יומה, יכלול, בין השאר, קבלת החלטה בשאלת ההעמדה לפירעון מיידי של הסכום המגיע למחזיקים או מימוש הבטוחות האמורות, אשר תכונס לא יאוחר מ-45 ימים לאחר מועד קיום העילה כאמור.

11.3 בנוסף יצוין, כי החוק החדש מבטל את סעיף 35יב25 לחוק ניירות ערך הדן בבחינת קיומם של ניגודי עניינים אצל מחזיקי תעודות ההתחייבות בין עניין הנובע מהחזקתם בתעודות ההתחייבות לבין עניין אחר שלהם, אותה מחויב הנאמן לבצע בעת כינוס אסיפת מחזיקי תעודות התחייבות. בהתאם לסעיף האמור, בעת ספירת מניין הקולות בהצבעה באסיפת מחזיקים לא יובאו בחשבון קולות המחזיקים שלגביהם מצא הנאמן כי מתקיים ניגוד עניינים כאמור. ביטול סעיף זה משקף את תפישת היסוד המצוינת בדברי ההסבר לחוק, לפיה במאזן הקיים בין החשש (שלעיתים קרובות הינו זניח) לניגוד עניינים של מחזיקי תעודות התחייבות בהצבעות הנוגעות לחוב המנפיק כלפיהם (ניגוד הקיים על פניו בין האינטרס הנשייתי שלהם לבין אינטרסים שלהם כמחזיקי מניות בתאגיד המנפיק או בתאגידים קשורים) לבין הצורך של גופים אלו (בפרט גופים מוסדיים) להגן על כספי המשקיעים, יש מקום להעדיף את טובת ציבור המשקיעים ואת וודאות ניהול החוב. כפועל יוצא, עילת ניגודי העניינים הספציפית היחידה שנותרה בחוק ניירות ערך נוגעת להחזקות של בעל שליטה (לרבות בן משפחתו ותאגיד בשליטת מי מהם) באגרות חוב של תאגיד בשליטתו.

12. הוראות מעבר

מכיוון שהחוק המוצע מביא לשינוי מהותי בדיני חדלות הפירעון, הן בפן המהותי והן בפן הפרוצדורלי, נדרשת תקופת הסתגלות והיערכות ליישומו של החוק. לכן קבע המחוקק תקופת מעבר של 18 חודשים עד ליום התחילה כך שהוא יחול על הליכי חדלות פירעון שהחלו ביום התחילה ואילך. כן נקבע במסגרת הוראות המעבר, כי על הליכים (בין אם הינם הליכי פירוק לפי פקודת החברות, הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים לפי חוק החברות או הליכי פשיטת רגל) שהינם תלויים ועומדים ערב יום התחילה, ימשיכו לחול הוראות הדין שחלו עליהם ערב יום התחילה. הוראות מעבר נוספות נקבעו כאמור גם ביחס לשעבוד צף (ראו סעיף 7.5.2 לעיל) וכן ביחס למשא ומתן מוגן (ראו סעיף 10.7 לעיל).

לנוסח המלא של החוק כפי שפורסם ברשומות ביום 15 במרס 2018, אנא ראו כאן.

אנו עומדים לרשותכם ושמחים לסייע ולייעץ בכל עת בנושאים המפורטים במזכר זה, לרבות בקשר להיערכות לקראת כניסתו לתוקף של החוק ולהטמעה ויישום של ההוראות הנכללות בו.

בברכה,

גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות׳ (GKH)

חוזר לקוחות זה הוכן על ידי עו"ד אסתר קורן, ראש מחלקת חברות, מיזוגים ורכישות (esther@gkh-law.com) ועו"ד משה גנות, שותף במחלקת חברות, מיזוגים ורכישות (mosheg@gkh-law.com).

משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות' (GKH) הנו אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, המונה כ-170 עורכי דין. למשרד התמחות ופעילות ענפה בתחומי המשפט המסחרי, ובין היתר בתחום מיזוגים ורכישות, שוק ההון, הייטק וטכנולוגיה, בנקאות, מימון, ליטיגציה, הגבלים עסקיים ודיני תחרות, אנרגיה ותשתיות, איכות הסביבה, קניין רוחני, דיני עבודה ומיסים.

המידע בחוזר זה מיועד ללקוחות משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות' וידידיו. כל המידע הנכלל בחוזר זה הינו בבחינת מידע כללי ותמציתי בלבד, ואינו מהווה חוות דעת או ייעוץ משפטי. על המשתמש לקבל עצה מקצועית נפרדת לכל פעולה משפטית או אחרת בקשר לנושאים שנדונו בחוזר.

לקבלת פרטים נוספים אנא פנו לעורכי הדין ממשרד GKH שעימם אתם עובדים.

  1. לשם שלמות התמונה יצוין בתמצית, כי על פי ההסדר החקיקתי החדש, הוראות הדין העוסקות בפירוק חברות סולבנטיות (היינו, פירוק שאינו נובע מחדלות פירעון) אשר נכללו בפקודת החברות, שולבו במסגרת חוק החברות.
  2. לסקירה מקיפה בנושא זה, ראו ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פסקאות
    49-58 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (פורסם בנבו, 19.3.2018) ("פסק הדין בעניין אור סיטי נדל"ן").
  3. פסק הדין בעניין אור סיטי נדל"ן, פסקה 58.
  4. זאת, בשונה לדוגמא ממבחני החלוקה הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות (מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון) שהינם ככלל מבחנים מצטברים, אשר הדומיננטי שבהם הינו מבחן יכולת הפירעון.
  5. יצוין, כי פסק הדין עסק בפרשה הכפופה להסדר החקיקתי הקודם לכניסת החוק החדש אך בית המשפט מתייחס לחוק כמקור פרשני מסוים אף למצב המשפטי הקיים. ביחס לפרשה האמורה קבע בית המשפט כי קיימת עילה לפירוק החברה הן על פי המבחן התזרימי והן על פי המבחן המאזני.
  6. בהקשר זה קובע סעיף 5(ב) לחוק, כי ניתן יהיה לפתוח בהליכי חדלות פירעון בישראל בהתאם כנגד תאגיד בהתאם להוראות החוק, רק אם ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים התקיימה לגביו אחת מן הזיקות הבאות: (1) רישום כתאגיד בישראל; (2) ניהול עסקים בישראל; (3) החזקת נכסים בישראל.
  7. עם כניסתה לתוקף של הקפאת ההליכים לא ניתן יהיה לפתוח בהליכי גביה של חובות עבר נגד התאגיד או להמשיך בהליכי גביה שטרם הושלמו או לנקוט בהליכי מימוש נכסים מתוך נכסי קופת הנשייה המשועבדים בשעבוד קבוע וגיבוש שעבוד צף או ליצור שעבוד על נכס מנכסי קופת הנשייה לשם הבטחת חובות עבר של התאגיד או לבצע פעולה לשכלול שעבוד או להטיל עיקול על נכס מנכסי קופת הנשיה. כמו כן, החל ממועד הקפאת ההליכים לא ניתן יהיה לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי כנגד התאגיד, אלא אם ניתן לכך אישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת ההליכים, וזאת בכפוף לקיומם של טעמים מיוחדים הנוגעים למורכבות ההליך או ניהולו היעיל המצדיקים לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון. עם זאת נקבע, כי הקפאת ההליכים לא תחול על הליכים פלילים ועל הליכים מנהליים, למעט הליכי גביה וכן למעט במקרים חריגים על פי החלטת בית המשפט אף הליך להטלת עיצום כספי.
  8. הרכב הוועדה יהיה כדלקמן: שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי (יו"ר הוועדה), הממונה ונציגו או שני נציגים מטעם הממונה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג לשכת רואי החשבון.
  9. חלק ו' לחוק עוסק בתפקידיו ובסמכויותיו של הממונה שהינו כונס הנכסים הרשמי בהליכי חדלות פירעון. החוק מעגן את מעמדו של הממונה כזרוע של המדינה שתפקידיו המרכזיים הינם שמירת האינטרס הציבורי ותקינותם של הליכי חדלות הפירעון וניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים ותאגידים.
  10. החוק מגדיר "הסדר פריסה" כ-"הסדר בכתב החתום על ידי החייב לפריסת תשלום חוב לתקופה של 12 חודשים לפחות".
  11. בהתאם לחוק, מתמורה זו מנוכות הוצאות שהוצאו לשמירת ערכם, להשבחתם ולמימושם של הנכסים.
  12. החובות הכלליים מוגדרים כחובות שאינם חובות מובטחים, חובות בדין קדימה או חובות דחויים (ראו ה"ש12 להלן).
  13. יצוין, כי במקרה כאמור, אף לא יחולו על הנכס עליו חל השעבוד הצף, ההוראות שנקבעו בחוק לעניין חובות בדין קדימה (ראו סעיף 7.4 לעיל) וימשיכו לחול לגביו ההוראות החלות כיום לעניין חובות בדין קדימה על פי פקודת החברות.
  14. קבוצת חובות זו כוללת תשלומים עונשיים שהוטלו על החייב, חובות לחברי התאגיד (בכובעם ככאלו) וכן חובות לבעלי מניות אשר יש עילה להשעיית פירעונם לפי סעיף 6(ג) לחוק החברות.
  15. "ריבית בסיסית" מוגדרת כדלקמן: "הריבית לפי דין או הסכם שחלה כל עוד החייב משלם את התשלומים שהוא
    חב בהם במועדם".
  16. "ריבית פיגורים" מוגדרת כדלקמן: "חלק הריבית הנוסף לפי דין או הסכם על הריבית הבסיסית, שהחייב נדרש
    לשלם בשל אי-תשלום תשלומים שהוא חב בהם במועדם, וכל קנס פיגורים או תשלום דומה לזה יהא כינויו אשר יהא בשל
    אי-תשלום במועד".
  17. הדבר מזכיר במקצת את ההגנה החלה על דירקטורים לעניין "חלוקה אסורה" על פי סעיף 311(2) לחוק החברות.
  18. "הסדר חוב מהותי" מוגדר כדלקמן: "הסדר חוב בחברת איגרות חוב, שעניינו שינוי מהותי בתנאי הפירעון של סדרת איגרות חוב הכולל הפחתת חוב או דחיית מועד הפירעון, לרבות הסדר שלפיו ייפרעו איגרות החוב, כולן או חלקן, בדרך של הקצאת ניירות ערך אחרים לבעלי איגרות החוב".
  19. לרבות עילת תביעה כנגד מי שמילא תפקיד מתפקידיו של דירקטור ללא שמונה כדין או שפגע בשיקול הדעת העצמאי של דירקטור.
  20. בהתאם להוראות סעיף 350יח.(ג) לחוק החברות.
  21. החוק מגדיר "משא ומתן מוגן" כדלקמן: משא ומתן לגיבוש הסדר חוב שבמהלכו חלות ההגנות לפי פרק זה (היינו, פרק ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד).
  22. תאגיד מדווח" – חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן בחוק החברות או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה בפקודת השותפויות.

אסתר קורן

טלפון +972-3-6074463
אימייל

Download vCard

משה גנות

טלפון +972-3-6074435
אימייל

Download vCard