פרסומים

עדכון לקוחות | עובד ומעסיק – עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 912 (12.3.23)

מרץ 2023

בית הדין האזורי – מעסיק שפיטר עובדת ותיקה בחשד שעסקה בקניות בתקופת מחלתה חויב ב-200,000 ש"ח

תובעת שהועסקה במשך 21 שנה בתפקיד מזכירה ראשית בבית ספר, הגישה תביעה כנגד מועצה אזורית שומרון בטענה כי פיטוריה נעשו בניגוד לדין בתקופת מחלה ותבעה לקבל פיצוי כספי בגין פיטוריה.

בית הדין קבע כי בהתאם לתקנות דמי מחלה, רשאי מעסיק להורות לעובד להיבדק על-ידי רופא מטעמו ובכך להפריך או לאשש את חשדותיו לגבי האישורים הרפואיים שהעובד הציג בפניו לגבי מצבו הרפואי. בעניינו, בית הדין פסק כי בהיעדר חוות דעת רפואית, המועצה האזורית לא הייתה רשאית להסיק מסקנות בתחום הרפואה ביחס לתובעת, גם אם התובעת נצפתה "מטיילת בנוחות ובקלילות במועדים שונים, מבלה במסעדה, נוהגת ברכבה שעות רבות, מטיילת במרכז מסחרי ואפילו עושה קניות"… ולמעשה "מתנהלת באופן רגיל לחלוטין". המועצה האזורית פעלה בניגוד לחוק דמי מחלה ובניגוד לתקנות שהותקנו מכוחו וזאת הן משום שהשימוע בוצע בתקופת מחלת העובדת ללא נוכחותה או נוכחות מי מטעמה והן משום שפיטוריה נעשו בזמן שהותה בתקופת מחלה. בית הדין פסק כי התובעת פוטרה שלא כדין וקבע כי גובה הפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק דמי מחלה, ללא שימוע תוך מתן משקל לוותק העובדת יעמוד על 200,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט.

סע"ש (תל אביב-יפו) 64388-12-19, רבקה פאר חשאי – מועצה אזורית שומרון, (פורסם בנבו 19.2.23) בפני כבוד השופט אורן שגב, נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אילון

 

בית הדין האזורי – תביעת מאבחנת עצמאית שהשתכרה שכר גבוה ותבעה שלא בתום לב זכויות כשכירה, נדחתה וחויבה ב- 40,000 ש"ח

מאבחנת דידקטית והוראה, תבעה זכויות שונות הנובעות לטענתה מהתקיימות יחסי עבודה בינה לבין חברה פרטית העוסקת במתן אבחונים.

בית הדין פסק כי מבחינת מכלול העובדות שנבחנו על פי המבחן המעורב, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה הפרטית, אלא יחסים שבין קבלן למזמין שירות. נפסק כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות התקיים, כי התובעת השתלבה בחברה הפרטית ועבודתה הייתה בליבת עיסוק החברה. עם זאת, התובעת ניהלה מכון אבחונים עצמאי, כך שהפן השלילי לא התקיים. בנוסף, התובעת הציגה את עצמה כעוסקת עצמאית מול רשויות המס, האבחונים אותם ערכה היו תחת שליטתה ותחת אחריותה ולא ראתה עצמה כפופה להוראות החברה. התובעת קבעה לעצמה את ימי החופשה ולא דיווחה על נוכחות. כמו כן, שכרה היה גבוה פי 3 כעצמאית מאשר אילו הייתה מוגדרת כשכירה והיא אף ניצלה את האפשרות לנכות מהכנסותיה כעצמאית הוצאות שונות. בית הדין דחה את התביעה ופסק כי בשל חוסר תום הלב בתביעה, על התובעת לשלם הוצאות משפט בסך של 40,000 ש"ח.

2-19, אסנת בר – מרכז גלאי בע"מ, (פורסם בנבו 30.12.2022) בפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.court.gov.il 

מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.

בכל שאלה ניתן לפנות ל:

חיים ברנזון, שותף בכיר, מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – haim.berenson@goldfarb.com

עופר רביד, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – ofer.ravid@goldfarb.com

אסף ברנזון, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – assaf.berenson@goldfarb.com

יעל דולב, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – yaeldo@gkh-law.com

 

התמחויות קשורות