עדכון פסיקה – מיסוי מוניציפאלי

החברה הגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי החברה זכאית לסיווג "בית תוכנה". בפסק הדין סוקר בית המשפט המחוזי את פסיקות בתי המשפט בסוגייה זו, ועומד על כך כי יש לקחת בחשבון את השינויים הטכנולוגיים המהותיים שהתרחשו במהלך השנים. לגופו של ענין קובע בית המשפט, כי על ועדת הערר לבחון את ארבעת המבחנים המובאים בפסיקה ולא להסתפק במבחן אחד כפי שעשתה; כי העובדה שעובדי החברה מפתחים ומשפרים פלטפורמה טכנולוגית, מלמדת על פעילות ייצורית מסוג פיתוח אתרי אינטרנט; וכי על אף שהחברה "מוכרת" את המוצר לחברת האם, המוצר מפותח לשימוש כלל הציבור ולפיכך יש לראותו כמוצר מדף. בהקשר זה (כמו גם בהקשרים נוספים) מפנה בית המשפט לפסק הדין שניתן בעמ"נ 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת גן, אשר בו ייצג משרדנו את החברה בהצלחה רבה. עוד קובע בית המשפט, כי על ועדת הערר לבחון מה נעשה בנכס הספציפי נשוא הדיון (ולא לערבב עם הפעילות המתבצעת בנכס של חברת האם) וכי בנכס נשוא המחלוקת מתבצעת פעילות של ייצור תוכנה. לבסוף מבהיר בית המשפט, כי לדעתו אין חובה שהתוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית. בנקודה זו בוחר בית המשפט להרחיב ומסביר כי כיום בניגוד לעבר, ניתן להגיע למוצרים שונים באמצעים דיגיטליים כדוגמת אתר אינטרנט או אפליקציה, וכי לכולם ברור, כי אין חובה לרכוש "מוצר" על גבי דיסק או תוכנה פיזית, כדי לעשות בו שימוש וירטואלי. עוד הוסיף בית המשפט כי בלשון בני האדם, בית תוכנה היא חברת היי טק העוסקת בפיתוח תוכנה, ללא קשר לשאלה האם התוכנה נמכרת כסחורה או שניתן להתקינה באמצעות הורדה מחנות האפליקציות בנייד.