בית הדין הארצי
נותן זיכיון לא יחשב מעסיק של עובדי הזכיין
אם אין לו השפעה משמעותית על תנאי העסקתם
בית הדין הארצי לעבודה פסק כי ההסתדרות הכללית לא הרימה את הנטל להוכיח כי לסופר פארם הייתה השפעה משמעותית על תנאי עבודתם של רוקחים שהועסקו על-ידי זכיינים של החברה בבתי המרקחת שלה. לכן, לא קמה לסופר פארם חובה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות על תנאי עבודתם של הרוקחים עובדי הזכיינים.
בית הדין התייחס לראשונה לסוגיה העקרונית מיהו המעסיק במודל הזכיינות, סוגיה שלא נקבעה בחוק ולא נדונה בפסיקה עד היום. ככלל, ניתן לראות במי שאיננו מעסיק ישיר כמעסיק לעניין חוק ספציפי כמו חוק ההסכמים הקיבוציים המחייבו לנהל משא ומתן קיבוצי. זאת כאשר מעניק את הזיכיון מעורב בפועל בשליטה הכלכלית על תנאי עבודת עובדי הזכיין ויש למעניק הזיכיון השפעה ישירה על תנאי עבודה של עובדי הזכיין או כאשר מתקבלות החלטות משותפות של הזכיין למעניק הזיכיון באשר לאותם תנאי עבודה. אם אין מעורבות מהותית של מעניק הזיכיון, סופר פארם בענייננו, אין טעם מעשי בניהול משא ומתן קיבוצי עם מעניק הזיכיון שאינו המעסיק הישיר.
עס"ק (ארצי) 5445-01-22, הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגף להתאגדות עובדים – סופר-פארם (ישראל) בע"מ, (פורסם בנבו 30.8.2023)
בפני הנשיאה ורדה – וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר, נציג ציבור (מעסיקים) מור דורון קמפלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר
בית הדין האזורי
תקדים: על מעסיק שהוכר בדיעבד מוטלות חובות רישומיות
של מעסיק והפרתן מזכה את עובדו בפיצוי ובהוצאות
עובד בניין שעבד תקופה קצרה בכמה אתרים הגיש תביעה נגד שלושה נתבעים, שתי חברות שהיו קבלניות ראשיות באותם אתרים, ותביעה אישית כמעסיק בפועל נגד הבעלים שלהן. שלושת הנתבעים טענו שהתובע הועסק על-ידי שני קבלני משנה שלא היו צדדים לתביעה.
בית הדין מצא ופסק כי העסקת התובע הייתה בפועל על-ידי הנתבע האישי – הוא שפיקח על עבודת העובד הוא שנתן לו הוראות, והוא שילם את שכרו וטיפל בפיטוריו. בעקבות ההכרה בדיעבד בתביעה האישית נגד ההעסקה הלא לגיטימית.
בפועל, פסק בית הדין לראשונה כי על המעסיק בפועל לפצות בדיעבד את העובד על הפרת חובותיו לפי חוק ההודעה המוקדמת בסך 3,000 ש"ח ועל הפרת חובותיו לפי חוק הגנת השכר לתת לו תלושי שכר בפיצוי בסך 10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט בסך 20,000 ש"ח. בית הדין נימק את פסיקתו התקדימית להטיל אחריות רישומית על מעסיק שיחסי העבודה עמו הוכרו בדיעבד בחשיבות המהותית שיש לזכויות העובד לקיום החובות הרישומיות של מעסיק. לפי חוק הודעה מוקדמת ולפי חוק הגנת השכר. בגלל ההשלכות כבדות המשקל שיש להעסקה לא לגיטימית ללא חובות רישומיות של המעסיק, על פגיעה מתמשכת בזכויות העובד אין לפטור את אותו מעסיק מפיצוי העובד.
התביעה נגד שתי החברות הקבלניות נדחתה והעובד חויב לשלם לשתיהן הוצאות בסך 7,500 ש"ח.
סע"ש (תל אביב-יפו) 14728-06-19, סלים נסרי – 18 חי אחזקות והשקעות בע"מ, (פורסם בנבו 6.8.2023)
לפני כבוד השופטת קארין ליבר-לוין, נציג ציבור (מעסיקים) מר יורם זקס, נציגת ציבור (עובדים) גב' שלה ונטורה
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
בכל שאלה ניתן לפנות ל:
חיים ברנזון, שותף בכיר במחלקת דיני עבודה ורילוקיישן – haim.berenson@goldfarb.com
עופר רביד, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – ofer.ravid@goldfarb.com
אסף ברנזון, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – assaf.berenson@goldfarb.com
יעל דולב, ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) – yael.dolev@goldfarb.com
